"אז מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?"

אני זוכרת ששאלו אותי את זה המווון כשהייתי ילדה!

עבורי זו הייתה שאלה ממש קלה כי מאז שאני זוכרת את עצמי היה ברור לי שאני רוצה להיות רופאה.

אני זוכרת שממש רציתי שיהיה לי את הכח לרפא אנשים חולים.

רציתי להבין מה לא בסדר אצלם, להצליח לאתר את הבעיה ולדעת לפתור אותה.

אז  כבר בתור ילדים מלמדים אותנו שיום יבוא ונהפוך מילדים לאנשים בוגרים. היום  הזה הוא איפשהו אחרי הצבא  או אחרי התואר הראשון ואנחנו יודעים שמהיום הזה  והלאה החברה מצפה מאיתנו לקחת אחריות מלאה על החיים שלנו ולדאוג לעצמנו.

איך?

בעצם  מכוונים אותנו למצוא עבודה שבה נשתמש בכישורים שלנו ונשקיע מזמננו ובתמורה  לכך נקבל משכורת. כסף שבאמצעותו נוכל להתקיים ולחיות וגם בכדי להגשים את  עצמנו.

למלא את כל הצרכים שלנו עפ"י תאוריית הצרכים  של מאסלו.

איך אנחנו מחליטים במה לעסוק? עפ"י מה אנחנו מחליטים איזו עבודה לחפש?

אנשים שונים בוחרים את העיסוק שלהם עפ"י קריטריונים שונים ועפ"י סדרי עדיפות שונים.

במודע או שלא במודע.

אנחנו חיים כיום בעידן שבו החברה מעודדת ומכוונת אותנו ללמוד ולעסוק בתחומים שבהם השכר הוא גבוה. הקריטריון הדומיננטי הוא:

כמה כסף מרוויחים בתחום הזה.

אני  מתכוונת לתחומים כמו הנדסה, מדעים, מנהל עסקים. לא תתקלו בהרבה פרסומות  ללימודי מוסיקה, אומנות או פיסול. כולם רוצים לעבוד בתחום שבו משלמים הכי  הרבה כסף לעובד תמורת זמנו. לא מעודדים אותנו בכלל להשקיע זמן ומחשבה בכדי לברר לאילו תחומים אנחנו נמשכים מטבענו. לחפש תחומים שהיינו רוצים לעסוק בהם  מתוך סקרנות, עניין ותשוקה. רק בגלל שזה מה שאנחנו אוהבים. שזה מה שעושה  לנו טוב מבפנים.

הפוסט הזה מתבסס על פרק חשוב ומרתק הלקוח מתוך הספר "באושר ובאושר" שנכתב ע"י ד"ר טל בן שחר -

דוקטור להתנהגות ארגונית מהרווארד שכותב ומרצה בנושאים פסכולוגיה חיובית ואושר.

ספר חובה בעיני לכל אדם. ממליצה לכם בחום לקרוא :)

הפרק הספציפי שעליו הפוסט הזה מבוסס נקרא "אושר בעבודה" (עמודים 93-103).

בפרק הזה ד"ר בן שחר מסביר שכל עובד תופס את העבודה שלו באחת משלוש הדרכים הבאות:

1. ישנם עובדים שעבורם העבודה היא מקור לפרנסה בלבד. אצל עובדים אלו הפרנסה נחשבת כמשהו בסיסי וחובה. יש דגש על גמול  כספי, על שכר תמורת זמן העבודה שהושקע ע"י העובד. העובד מרגיש שהוא יוצא  לעבודה רק בגלל שהוא צריך. לא בגלל שהוא רוצה. אין לו ציפיות מעבר לקבלת  משכורת בסוף החודש. הוא מחכה לסופי שבוע ולחופשות מהעבודה.

2. ישנם עובדים שתופסים את עבודתם כתהליך של פיתוח קריירה.  עבודה במסלול של קריירה מבוססת על השאיפה להרוויח יותר כסף ע"י קידום  לאורך זמן, להשיג כח, מעמד ויוקרה. העובד מתקדם במדרגות ההיררכיה, עובר  מתפקידים זוטרים לבכירים. הופך ממרצה זוטר לפרופסור, ממורה למנהל, מסמנכ"ל  למנכ"ל.

3. ישנם עובדים שרואים בעבודתם כערוץ ישיר להגשמת הייעוד שלהם. השכר והקידום שניהם חשובים אבל בראש ובראשונה מה שמניע את העובד זה  החזון שלו, הרצון לשפר את העולם ולהטיב, להשפיע באופן חיובי, להגשים את  עצמו. העבודה מלהיבה אותו והוא שואב סיפוק רב ממנה. העובד תופס את העבודה  כזכות ולא כחובה. הוא מוקיר ומעריך אותה.

שאלה למחשבה - איך אתם תופסים את העבודה שלכם? :)

מה שמעניין כאן הוא -

שתחושת שביעות הרצון שלנו מהעבודה שלנו ומהחיים בכלל מתאימה באופן מדוייק לאופן שבו אנו תופסים את מהות העבודה.

כלומר, אדם שתופס את העבודה שלו כהגשמת הייעוד שלו יהיה מאושר יותר בהשוואה לאדם שעבורו העבודה היא רק מקור לפרנסה.

למה?

מכיוון ששביעות הרצון שלנו מהחיים באופן כללי ומהעבודה באופן ספציפי מבוססת על שני דברים:

1. מידת המשמעות של העבודה בעיננו. האם אנחנו יודעים בשביל מה אנחנו עובדים? איזו תכלית יש  לעבודה ולחיים שלנו? האם יש לנו חזון ותוכנית פעולה? ככל שיהיו לנו תשובות  לשאלות האלו כך תגדל מידת המשמעות לחיים ולעבודה ואיתה מידת האושר שלנו  ושביעות הרצון שלנו מהחיים ומהעבודה.

2. מידת ההנאה שלנו - באיזו מידה אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות?

חיים מלאים במשמעות והנאה יוצרים חיים מאושרים!

משמעות + הנאה = אושר

למה עבודה מלאה במשמעות והנאה הכרחית לחיים מאושרים? 

מהסיבה המאוד פשוטה -

אנחנו משקיעים חלק גדול מזמן החיים שלנו בעבודה. לכן חווית החיים שלנו בעבודה היא קריטית למידת האושר שלנו.

בהנחה  שאנחנו ישנים 7 שעות בלילה, זה משאיר לנו 17 שעות שבהם אנחנו ערים. 8 שעות  עבודה ביום לפי משרה מלאה זה כמעט חצי מזמן הערות שלנו! בעיני זה מטורף  להיות חצי מזמן החיים שלי בחווית חיים חסרת משמעות ומבאסת.

בעיני הדבר הכי חשוב בחיים הוא החוויה היומיומית שלנו. איך אנחנו מרגישים בכל רגע נתון?

הרבה אנשים מניחים שכסף ואושר באים זה על חשבון זה. שאין חיה כזו חיים שהם גם מאושרים וגם מעושרים.

אז יש חיה כזו והיא חיה מדהימה ששווה לכם מאוד להכיר :)

אבל זה לא הנושא המרכזי בפוסט הזה. (את החיה המדליקה הזו תוכלו להכיר מקרוב בקטגוריה "חופש כלכלי")

אז כסף ואושר אינם באים זה על חשבון זה ואפילו שזורים זה בזה ופועלים בסינרגיה!

כי כשאנחנו מאושרים יש לנו סיכוי גבוה יותר להרוויח יותר כסף.

איך זה יכול להיות?

הנה ההסבר:

כשאנחנו עובדים בעבודה שמספקת לנו משמעות והנאה

זה גורם לנו לרצות להשקיע בעבודה יותר

כשאנחנו משקיעים את כל כולנו אנחנו מגיעים להישגים טובים יותר

בזכות ההישגים הטובים שהשגנו אנחנו זוכים להערכה

כשמעריכים אותנו על עבודתנו אנחנו חווים תחושה נעימה של הצלחה

תחושת הצלחה גם היא מספקת לנו משמעות והנאה. אנחנו מרגישים בעלי ערך גבוה עם תחושה של נתינה ותרומה.

רגשות נעימים אלו מעלים את מפלס המוטיבציה שלנו

מוטיבציה גבוהה מניעה לפעולה ועשיה מחודשת

המעוררת התלהבות ועניין חדשים וחוזר חלילה.

זהו מעגל קסם :)

כשאנחנו נמצאים במעגל ההצלחה הזה אנחנו חווים אושר.

קל לנו לזהות הזדמנויות ולמנף את עצמנו כלכלית.  קל לנו יותר לבקש העלאה בשכר ולממונים עלינו יהיה קשה יותר לסרב.

בספרו, מצטט ד"ר טל בן שחר את הפסיכולוג אברהם מאסלו שאמר:

הגורל הנהדר ביותר, המזל הטוב ביותר שיכול להיות לאדם הוא 

שישלמו לו כדי שיעשה את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות

אבל איך מוצאים את העבודה המושלמת הזו? שגם תענה על הצורך החומרי וגם על הצורך שלנו להיות מאושרים?

עפ"י ד"ר טל בן שחר, מה שצריך לעשות הוא לעצור.

לקחת זמן למחשבה ולשאול את עצמנו את השאלות הבאות:

1. מה נותן לי משמעות?
2. מה מעניק לי הנאה?
3. מה הן החוזקות שלי?

מחשבה ומענה בכתב (בראש זה לא מספיק טוב) על שלוש שאלות אלו יסייעו לנו להשיג אושר והצלחה בעבודה

בספר ד"ר בן שחר נותן דוגמא מעשית איך עושים את זה הלכה למעשה (עמוד 98-99)

בעולם מושלם לכל אדם יש את החופש ואת האפשרות לבחור היכן לעבוד. 

ואם למישהו לא נעים בעבודה תמיד יש את האפשרות לעזוב ולחפש עבודה אחרת.

אבל בעולם האמיתי לא לכולם יש ברירה ואפשרות בחירה בלתי מוגבלת.

מה אם לא כולם יכולים למצוא משרה שתספק להם גם משמעות, גם הנאה ושהם גם יחוו הצלחה בזכות החוזקות שלהם בתחום?

האם זה אומר שיש אנשים שלא יכולים לחוות אושר בעבודה שלהם?

אז מסתבר שגם בתפקידים המוגבלים והחד-גוניים ביותר אפשר לחוש משמעות והנאה.

איך?

ד"ר טל בן שחר מסביר איך זה אפשרי ע"י ציטוט מחקר שנעשה על עובדי ניקיון של בית חולים.

עובדי הניקיון התבקשו לתאר איך הם מרגישים בנוגע לעבודה שלהם.

חלק מהעובדים ציינו שהם מרגישים שעבודתם משעממת אותם וחסרת משמעות.

לעומת זאת, חלק אחר מהעובדים תארו את העבודה כנעימה ומשמעותית מאוד.

איך זה יכול להיות? מה ההבדל בין שתי הקבוצות?

מסתבר שהעובדים שחשו סיפוק והנאה מהעבודה שלהם יצרו אינטראקציה רבה יותר עם הצוות, החולים והמבקרים בסביבת העבודה

שלהם ותפסו את עצמם פועלים למען שיפור הרגשת החולים והצוות.

הם בתפיסתם,  הרחיבו את התפקיד שלהם וטענו שעבודתם לא מסתכמת בנקיון והוצאת אשפה אלא גם  בלקיחת חלק ותרומה למען שביעות הרצון של החולים והגדירו את עצמם כשותפים  שפועלים יחד למען תפקוד מוצלח של בית החולים.

הם הבינו את החשיבות בעבודתם ולכן חווית העבודה שלהם הייתה של הגשמת ייעוד ולא רק כמקור לפרנסה.

זה קטע, לא?

מה שאנחנו חושבים על העבודה שלנו ואיך שאנחנו מרגישים כלפיה - זה מה שיקבע כמה מאושרים נהיה !

אם  נחשוב, נרגיש ונחליט שהעבודה שלנו משעממת וחסרת משמעות ומשמשת רק כמקור  לפרנסה רוב הסיכויים שמידת המשמעות וההנאה שנפיק מן העבודה תהיה נמוכה  וכתוצאה מכך נחווה פחות אושר. ולהיפך. זה פועל לשני הכיוונים.

ועוד משהו חשוב מאוד -

האופן שבו אנחנו תופסים את התפקיד שלנו בעבודה חשוב יותר מהגדרת התפקיד באופן פורמלי

כלומר,  אם נחזור לדוגמא עם עובדי הניקיון בבית חולים, היינו מניחים שלרופא יש  סיכוי גבוה יותר לשאוב משמעות והנאה מעבודתו מאשר עובד ניקיון מכיוון שרופא  עוסק בריפוי והיינו מניחים שמעבודת ריפוי קל יותר לשאוב משמעות והנאה מאשר  מעבודת ניקיון.

אולם מסתבר שסוג התפקיד לא קובע באופן ישיר את מידת האושר שלנו.

כלומר,  עובד ניקיון יכול לחוות אושר וסיפוק בעבודתו ולעומת זאת רופא יכול לחוות  דיכאון וחוסר משמעות והנאה מעבודתו עקב עומס בעבודה ותנאי עבודה קשים.  אפילו שלכאורה היינו מצפים שיקרה ההפך.

האופן שבו אנו תופסים את העבודה וחווים אותה יום יום הוא זה שקובע כמה מאושרים נהיה ולא סוג העבודה, התפקיד, הדרג או השכר

אושר אינו מותנה בדברים שאנחנו עושים או במקום שבו אנחנו נמצאים אלא בחוויה שלנו ובאיך אנחנו בוחרים לתפוס את עצמנו

יש אנשים שלא מאושרים בלי קשר לעבודה ולמערכות יחסים שלהם.

הם לא מאושרים כי הם מחכים לאושר שיגיע. אושר מבחינתם הוא איזשהו נקודה בזמן העתיד לבוא והם בדרך לשם.

אבל האמת היא שאנחנו צריכים לקחת אחריות מלאה על האושר בחיינו. אושר לא יגיע אלינו מעצמו

אנחנו צריכים לבחור בו, להחליט לחוות אותו כדרך חיים. כל יום. בכל מקום.

איך?

על ידי כך שנחפש משמעות והנאה בעבודה ובחיים באופן פעיל

רק אנחנו יכולים לבחור את העבודה והתנאים שמתאימים לנו.

שינוי במקום העבודה  או התפטרות וחיפוש מקום חדש מעוררים בנו פחד. זה מערער את הביטחון והיציבות שלנו

ולרוב אנחנו נכנעים לפחד ונמנעים לפעול באמת לטובת שינוי.

אם אתם תקועים בעבודה שמספקת לכם רק אך ורק את הצרכים החומריים, השינוי הכרחי!!

תחשבו על זה:

אם הייתם עובדים בעבודה שלא מכניסה לכם מספיק כסף לצורך קיומכם הבסיסי הייתם עושים כל מאמץ אפשרי לשנות ולשפר את המצב.

הייתם ודאי מבקשים העלאה או מחפשים עבודה אחרת.

עולה השאלה:

מדוע אנחנו נוטים לוותר בקלות על הצורך שלנו להיות מאושרים בעבודה?

התשובה לכך היא:

חוסר  מודעות לחשיבות האושר שלנו בעבודה או פחד משינוי ויציאה מאזור הנוחות. גם  דפוסי מחשבה שגויים, דימוי עצמי נמוך והנטייה הטבעית שלנו להקטין את עצמנו  ואת החיים

כסף ואושר שניהם נחוצים לקיומנו

הכסף נחוץ למלא את הצרכים החומריים שלנו

האושר נחוץ בכדי למלא את הצרכים הרגשיים והרוחניים שלנו.

כסף ואושר אינם באים זה על חשבון זה

אנחנו גם לא צריכים לבחור בינהם

אפשר גם וגם :)

ד"ר טל בן שחר מצטט את ראלף וולדו אמרסון שאמר:

העולם הוא גיהינום לאחד וגן עדן לאחר

כלומר אנשים שונים יתפסו את אותו האירוע בדרכים שונות ולפיכך החוויה שלהם תהיה שונה לחלוטין.

וזה מה שחשוב להבין:

אין אמת אחת

יש את האמת שאנחנו בוחרים לתפוס כאמת שלנו

שינוי במציאות מתחיל בשינוי תפיסה

אושר הוא תוצר של תפיסה שאנחנו בוחרים לחיות על פיה

בתפיסה שלנו הדבר הכי חשוב בחיים הוא -  

חווית החיים שלנו

אנחנו בוחרים בחווית חיים של אושר!