חודש המודעות לסרטן השד:
מה באתי ללמוד דרך המחלה?

חודש אוקטובר הגיע, סרטים ורודים בכל מקום, פוסטים על בדיקות, תזכורות לממוגרפיה. כל זה חשוב, ואני ממליצה בהחלט ללכת ולהיבדק.

ובכל זאת, בכל חודש המודעות לסרטן השד חסרה לי שאלה אחת - לא שאלה רפואית, שאלה רוחנית:

מה באתי ללמוד דרך סרטן השד?

מהעולם הזה באתי

סרטן השד היה תחום המחקר של עבודת הדוקטורט שלי. עשר שנים במעבדה, גידלתי תאי שד סרטניים, ערכתי ניסויים, בחנתי את התגובה שלהם תחת מיקרוסקופ וכתבתי מאמרים מדעיים המתארים את הממצאים של עבודת המחקר שלי.

הנה ציטוט מקורי מתוך הדוקטורט שהגשתי:

"מחלת הסרטן, וסרטן השד בפרט, הפכו כיום לאתגר העיקרי של מערכות הבריאות ברחבי העולם... מערכות הבריאות בארץ ובעולם עדיין מתמודדות עם שאלות כמו: כיצד ניתן להוריד את סיכויי הישנות המחלה? איך להפחית את עלויות הטיפול? כיצד למנוע טיפול יתר? ואיך לשפר את היכולת לתת טיפול ממוקד יותר? לפיכך עלה הצורך בפיתוח גישות חדשות לטיפול בסרטן השד"

הגישה החדשה שהצגתי במחקר שלי הייתה טיפול משולב, ביולוגי וכימי, והראיתי כמה הוא יעיל באפקט ההרג שלו על תאי שד סרטניים.

קראי שוב את המילים האלה: ״אפקט ההרג״

זו השפה שבה גדלתי מקצועית. הפוקוס היה למצוא דרך יעילה וממוקדת יותר להרוג ולחנוק את התאים הסרטניים. הסרטן הוא אויב שיש לעקור מן השורש. הוא דבר רע ונורא. פחד מוות.

מהעולם הזה באתי. שנים רבות האמנתי בזה. זה כל מה שידעתי.

מה המספרים אומרים היום

המספרים בעבודה שלי היו נכונים לזמנם. הנה התמונה המעודכנת:

• בעולם מאובחנות כ-2.3 מיליון נשים בסרטן השד בכל שנה, וכ-670 אלף נשים מתות מהמחלה. זהו הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים והסיבה המובילה לתמותה מסרטן אצל נשים.
• בישראל אובחנו בשנת 2025 כ-5,730 נשים - כ-16 נשים חדשות בכל יום. כאלף נשים מתות מהמחלה בכל שנה.
• אחת מכל שמונה נשים צפויה לחלות בסרטן השד במהלך חייה.

ויש גם בשורה טובה שחשוב להגיד אותה: בעשורים האחרונים חלה ירידה משמעותית בתמותה מסרטן השד בעולם המפותח, בעיקר בשל גילוי מוקדם וטיפולים מערכתיים יעילים. הרפואה הקונבנציונלית עשתה ועושה כאן עבודה שמצילה חיים. אני לא מזלזלת בה לרגע. היא הצילה חיים של נשים שאני מכירה ואוהבת.

אבל כשאני מסתכלת על המספרים האלה, אני לא מצליחה להתעלם מהשאלה: אם אנחנו כל כך טובים בלהרוג תאים, למה מספר המאובחנות רק עולה?

הרגע שבו הכל התהפך

בשנת 2017 נחשפתי לראשונה לאיש מדהים. אור גדול. מורה רוחני ענק - ד״ר נאדר בוטו, ולרפואה שהוא פיתח וקרא לה רפואה אינטגרטיבית מאחדת.

הרפואה הזו מציעה הסתכלות אחרת לגמרי. היא אומרת שסרטן השד הוא לא מחלה נוראית שנפלה עלינו סתם, פתאום. סרטן הוא לא אויב שצריך להשמיד אותו.

הוא נורית חיווי.

הוא מנגנון הישרדותי שמפעיל הגוף. הוא הזדמנות לצמיחה ולשחרור. להתחבר ללב. לחזור לחיות.

בפעם הראשונה ששמעתי את זה, כל מה שידעתי התהפך. ובפעם הראשונה הרגשתי שיש כאן הזדמנות ללמידה, לא רק גזר דין.

איפה הרגש נכנס לתמונה

הרפואה הזו מלמדת ומראה שהמקור הרגשי לסרטן שד הוא משבר שאינו מיני שחווינו מול אחד או יותר מבני המשפחה ולא הצלחנו לעבד ולפתור.

אם הגידול מופיע בשד ימין זה מעיד על משבר רגשי שנחווה מול דמות של גבר במשפחה (אבא, אח, בן זוג).

ואם הגידול מופיע בשד שמאל זה מעיד על משבר רגשי שנחווה מול דמות נשית במשפחה (אמא, אחות או מול אחד הילדים).

וחשוב שתדעי: זו לא אבחנה רפואית ולא פסק דין, אלא מפה להתבוננות.

איך נראה משבר כזה ביום־יום? כך:

ויכוחים ומריבות חוזרות ונשנות. ציפיות ואכזבות, האשמות, ריצוי, נטייה לקחת אחריות על כולם ועל הכל, הזנת יתר, דאגת יתר, רגשות אשם, פחד, ריחוק, לב סגור, מערכת יחסים מרוקנת, חוסר, כעס, כאב ועוד.

וכאן אני רוצה לעצור ולומר דבר אחד בבירור -

אנחנו לא מחפשות אשמה. אנחנו מחפשות הבנה, רכות וכלים. אף אישה לא אשמה בכך שחלתה.

ממוגרפיה היא לא מניעה, היא גילוי מוקדם

את המשפט הזה אני רוצה להדגיש, כי הוא חשוב ביותר - ממוגרפיה היא כלי לגילוי מוקדם, היא מאתרת גידול שכבר נמצא שם וגילוי מוקדם מציל חיים. הקפידי להיבדק לפי ההנחיות, בזמן, בלי לדחות.

אבל גילוי מוקדם הוא לא מניעה. מניעה היא ללמוד לרפא את מערכות היחסים שלך בתוך המשפחה וקודם כל - את מערכת היחסים הראשונה והחשובה ביותר שיש לך:

מערכת היחסים שלך עם עצמך.

לעשות שם שלום, סליחה, קבלה, חמלה, אהבה ללא תנאי, היזכרות וחיבור לאור. ללמוד להשתחרר מהישרדות רגשית, ולאמץ תודעת שפע ורווחה.

בריאות היא לא היעדר מחלה

לפי ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי, בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מלאה - ולא רק היעדר מחלה.

תקראי את זה שוב. לפי ההגדרה הרשמית ביותר שיש, אישה יכולה להיות "נקייה" בבדיקות ועדיין לא בריאה. ואישה יכולה להיות בתוך תהליך רפואי ובכל זאת לנוע לכיוון הבריאות - כי היא מתחילה לחיות ברווחה.

וזו בשורה ממש ממש טובה! כי אם בריאות היא מצב של רווחה, אז יש לך מה לעשות בנידון, יש לך יכולת השפעה, את לא רק מחכה לתוצאות. את פרו-אקטיבית!

ההזדמנות שמסתתרת בתוך הכאב

הרפואה האינטגרטיבית מלמדת שאדם הוא ישות רוחנית שמורכבת מגוף, נפש ונשמה. שאנחנו בעצם נשמה שנכנסה לגוף פיזי במטרה לעבור תהליך של התפתחות.

ואיך מתפתחים? בעיקר דרך משברים רגשיים.

אם כך, סרטן השד הוא הזדמנות. הזדמנות להשתחרר מריצוי, מנתינת יתר, מתלות באהבה ובאישור חיצוניים, מפחד מביקורת, מנטישה, מאובדן. הזדמנות לצאת לחופשי מהכלא התודעתי ההישרדותי שאליו כולנו נולדים. הזדמנות להיפרד מגרסה אחת של עצמנו - ולהיוולד מחדש ואז לחיות באמת, בעוצמה ובחופש!

השאלות של החודש הזה

אז מבחינתי זה לא רק חודש המודעות לסרטן השד ובדיקה לגילוי מוקדם. בעיני זהו חודש המודעות לעצור ולשאול את השאלות החשובות:

• מה באתי ללמוד דרך סרטן השד?
• למה הוא הופיע עכשיו, בשלב הזה בחיי?
• מה השיעור שעומד מאחוריו?
• מול מי במשפחה שלי חוויתי משבר רגשי שעוד לא נפתר?
• היכן אני נותנת יתר על המידה או מוותרת על עצמי?
• מה הייתי צריכה לקבל ולא קיבלתי ומה אני יכולה לתת לעצמי עכשיו?

אל תמהרי לענות.

הניחי יד על הלב, נשמי עמוק, ותני לתשובות לעלות לבד. אין תשובה נכונה. יש רק התשובה שלך.

חשוב לומר

העבודה הרגשית, התודעתית והאנרגטית שאני עושה היא מעטפת משלימה. היא לא מחליפה אבחון רפואי, מעקב, בדיקות או טיפול. המשיכי בכל הבדיקות ובכל ההנחיות של הרופאים שלך, והקפידי על גילוי מוקדם.

מה שאני מציעה הוא מרחב נוסף - לנפש, לרגש ולתודעה - לצד הרפואה, לא במקומה.

אז מה עכשיו?

אם הגעת עד לכאן, משהו בתוכך כבר יודע שיש פה עוד משהו ללמוד. ואת לא צריכה להתחיל לבד, ולא צריכה להתחיל בגדול.

בהדרכה החינמית הקרובה אני לוקחת אותך אל מה שלא רואים במיקרוסקופ: מאיפה סרטן השד באמת מגיע לפי הרפואה האינטגרטיבית המאחדת, מה הגוף שלך מנסה לספר לך, ומה הצעדים הראשונים שאפשר לעשות כבר עכשיו. אונליין, בלי עלות, ובלי שום התחייבות.

ואם את מרגישה שאת צריכה מרחב אישי - שקט, מדויק ורק שלך - אפשר להתחיל בתהליך אישי בקליניקה. שם אנחנו הולכות יחד אל ציר הזמן שלך, אל המשבר שעוד לא נפתר, ואל מה שמבקש להשתחרר.

את לא צריכה לעבור את הדרך הזו לבד. בחרי את הצעד שמתאים לך עכשיו - אחד מהם מספיק.

באהבה, טלי