לפני כמה ימים הראתה לי חברה לא מאוד קרובה צילום של זוג נעליים שהיא חושבת לקנות לבעלה.

היא שאלה חברה נוספת וגם אותי מה דעתנו על הנעליים? יפות? כדאי לקנות?

הסתכלתי על הנעליים בצילום ולא אהבתי אותם מיד.

כבר בחלקיק השניה הראשון הרגשתי שלא. ממש לא אפילו :)

עוד לפני בכלל שעצרתי לנתח למה בדיוק. זו התחושה הראשונה שעלתה בי.

כמו שאשה יכולה להביט על גבר בחלקיק שניה ולדעת מיד אם "יש מצב" או "שלילי בזנטי" :)

החברה שנשאלה יחד איתי עדיין לא הגיבה.

לחברה שחיכתה לתשובה עניתי שאני מאמינה גדולה של המשפט "על טעם וריח אין להתווכח"

ומה שמושך אותי אולי דוחה מישהו אחר וההפך

אבל

אם הייתי אני צריכה להחליט על פי הריח והטעם שלי, אין מצב שהייתי קונה אותם.

החברה ההיא שטרם הגיבה הייתה קצת בהלם מהכנות והישירות שלי.

ראיתי את הבעת הפנים ההמומה שלה ואת המבוכה וחוסר הנוחות בשפת הגוף שלה.

והאמת? אני לגמרי מבינה אותה.

פעם, 

עד לפני כמה שנים גם אני הרגשתי כמוה

והייתי עונה אחרת לגמרי.

איך הייתי עונה?

לא הייתי מעזה בחיים לומר לה את האמת - שהנעליים האלו מכוערות בעיני :) 

פעם חשבתי שלא יפה להגיד כזה דבר כי היא בטח תפגע מזה מאוד. וממש לא רציתי להעליב אף אחד.

פעם חשבתי שעדיף להימנע מלומר את האמת כאשר מדובר באמת כואבת כי זה עלול לפגוע באנשים. 

ושעדיף לזה שממולי לא לדעת כי מה שלא יודעים לא פוגע.

ואם אני חברה טובה, אני צריכה להגן על אנשים מפני האמת.

אז פעם חשבתי שהתגובה הנכונה היא -

להימנע מלומר את האמת.

חשבתי שלפעמים צריך להגיב הפוך ממה שאנחנו מאמינים בפנים.

לא כל מה שחושבים צריך להגיד בקול.

פעם חשבתי שאם הנעליים האלו הן מכוערות בעיני, הן בטח מכוערות בעיני כולם.

כלומר, חשבתי אז שיש אמת אחת אבסולוטית ומשותפת לכולם.

פעם גם התביישתי לומר את דעתי בחופשיות.

וגם ברוב הפעמים לא באמת עצרתי לברר מהי דעתי האמיתית

כי הייתי עסוקה מדיי בלהתמודד עם הפחד מהתגובה שאקבל,

הייתי עסוקה בלתכנן את התגובה שלי. היו לי מחשבות כמו:

מה יקרה אם אגיד ככה או ככה? מה נכון להגיד? איך הצד השני יגיב? מה יחשבו עליי?

פלונטר של מחשבות מקטינות והשקעת אנרגיה רבה בהתגוננות עד שלא נשאר לי מקום לחשוב על הדבר הכי חשוב - 

מהי דעתי בעניין. מה אומר קולי.

פחדתי שאומר משהו שלא יבוא בטוב ושיכעסו עליי או שלא יאהבו אותי בגלל זה.

היום אני יודעת שקוראים לזה: 

פחד מדחייה

בדיעבד התברר לי שזה אחד הפחדים הגדולים בחיי שניהל אותי שנים על גבי שנים!

זה היה פחד שהרגשתי על בסיס יום יומי ובכלל לא הייתי מודעת אליו. הייתי שבויה שלו.

אז פעם נמנעתי מלספר את האמת. 

התחמקתי איכשהו או פשוט שתקתי. 

שתקתי בכדי להימנע מכל האיומים וההתמודדויות האלו מהאנשים סביבי.

זה הפחיד אותי ושתיקה הייתה הדרך שלי להתמודד עם הפחד.

שתיקה מבחינתי היה מצב בטוח כזה. כי משתיקה לא יכול להיווצר עימות או משהו בכלל.

זה היה אזור הנוחות שלי, הדיור המוגן שלי :)

ובחזרה לסיפור,

החברה השואלת דווקא הייתה מאוד מרוצה מהתשובה הכנה שלי ושאלה אותי למה בדיוק אני לא אוהבת את הנעליים?

ביקשה תשובה מנומקת.

אהבתי את זה :) אישה חוקרת :)

והיא לא נפגעה! להיפך! היא מאוד העריכה את הכנות שלי ובאמת רצתה להקשיב למה שיש לי להגיד.

היא הודתה בפניי שגם היא הרגישה שהנעליים האלו הם לא בדיוק מה שחיפשה ותראו, 

במקום להחליט שהיא לא קונה את הנעליים מה היא עשתה?

שאלה אחרים מה הם חושבים.. במילים אחרות, חיפשה מישהו אחר שיחליט עבורה... חיפשה אישור לפעולה.

הסברתי לה שהצבע לא מוצא חן בעיני. בהיר וחיוור לטעמי. עושה לי תחושה כבדה כזו בגוף.

שהעיצוב לא מדויק לי, שזה מרגיש לי כמו חיקוי של מותג.

שהגימורים לא מספיק טובים בעיני. זה נראה זול.

ולכן, אם זו הייתה החלטה שלי - הייתי משחררת באהבה וממשיכה לחפש : )

ואז שאלתי אותה אם היא מכירה את אפקט ה- WOW

היא ענתה שלא וביקשה הסבר :)

אפקט ה - WOW  מה זה אומר?

אפקט ה - WOW  הוא כלי מדהים שעוזר לי להתקרב לעצמי, לרצון האמיתי שלי, לדיעה המדויקת שלי על

דברים בחיים שלי שאני צריכה לקבל איזושהי החלטה לגביהם.

כאשר אני צריכה להחליט אם לקבל או לדחות.

לקחת או לעזוב.

להכניס לחיי או לשחרר באהבה.

איך משתמשים בכלי הזה?

לפני כל קבלת החלטה אני עוצרת לשאול את עצמי:

איך אני מרגישה בנוגע לדבר הזה שעומד מולי?

אילו תחושות זה מעלה בי?

האם הוא מרגש אותי? 

מה אני מרגישה בגוף? התרחבות או כיווץ?

האם הוא גורם לי להגיד WOW?

חשבתם פעם מתי ועל מה אנחנו אומרים WOW?

אנחנו אומרים WOW כאשר אנחנו נתקלים במשהו שהוא הרבה מעבר למה שציפינו,

מעבר לסטנדרט המקובל שלנו, בתפיסה שלנו. לטוב ולרע. לשני הצדדים. משהו שהוא יוצא מגדר הרגיל מבחינתנו.

משהו שמקפיץ את סף הריגוש שלנו בטירוף.

הסברתי לחברה שכשאני בשופינג נעליים או בגדים ובכלל, באופן כללי, בחיים,

אני נעזרת המון באפקט ה- WOW לפני קבלת החלטה.

כשמשתמשים באפקט ה- WOW חשוב מאוד להיות קשובים לתחושה הראשונה שעולה בנו.

חשוב לשים לב לתחושה הראשונה שעולה בחלקיק השניה הראשון.

מבחינתי אם אין WOW זה הסימן בשבילי שזה כנראה לא מספיק מדויק לי.

לשימוש באפקט ה- WOW  יש המון יתרונות:

הוא כלי מעולה להתקרב לעצמנו,

להיות קשובים לעצמנו, לרצון החופשי והאמיתי שלנו

הוא עוזר לנו לסנן, לדייק ובעיקר לא להתפשר!

בעיני הוא כלי שחובה להיעזר בו בתהליך קבלת החלטות מדויקות ונכונות לחיים האישיים שלנו. 

תחשבו על זה :

להחלטות נכונות ומדויקות יש השפעה ישירה על מידת האושר שלנו.

בכדי לחיות חיים WOW צריך לקבל החלטות שיהפכו את החיים שלנו ל WOW :)

אני יכולה להעיד על עצמי שבמשך 34 שנים הייתי רחוקה מאוד מעצמי. 

לא קשובה ומודעת לרגשות שלי, רחוקה מהרצון האמיתי שלי וברירת המחדל אצלי הייתה התפשרות. 

הייתה לי נטיה מאוד חזקה לויתור וביטול עצמי

ונטיה חזקה לברר קודם כל מה אחרים חושבים ולפי זה לקבל החלטה.

הייתי כ"כ זקוקה לפידבק החיצוני הזה.

לאישור החיצוני הזה.

שמישהו יגיד לי שזה נכון.

שזה יפה.

שזה חכם.

שזה מהלך נכון.

שזה טוב בשבילי.

לא עשיתי את הדבר הכי חשוב בעולם שצריך לעשות לפני שמקבלים החלטה -

לא שאלתי את עצמי מהי דעתי. מה אני רוצה? מה אני מרגישה?

לא סמכתי על עצמי שאני יודעת מה טוב בשבילי. לא ביררתי עם עצמי.

כי הייתי רחוקה ממני ואף אחד לא הסביר לי כמה חשוב להקשיב קודם כל לעצמי.

יש לנו את הנטיה להעביר את האחריות על חיינו למישהו אחר.

שמישהו אחר יחליט בשבילנו.

למה?

כי זה קל יותר.

לקבל החלטה זה קשה. זה תהליך שלם.

זה דורש מחשבה ומעורר המון פחדים. המון ספק עצמי.

זה דורש המון עבודה פנימית וחיצונית והשקעת אנרגיה.

אבל האמת היא שאף אחד לא יכול להחליט בשבילנו.

כי אף אחד אחר מלבדנו לא יודע בדיוק מה מלהיב אותנו ומה גורם לנו לתחושת wow.

זה ככ ייחודי, ממש כמו טביעת אצבע. אין שני אנשים זהים.

כך שרק אנחנו יכולים לדעת מה טוב לנו

כל מה שצריך הוא לשאול את עצמנו מה אנחנו מרגישים

להיות קשובים לאינטואיציה

ללב

לקול הראשון שעולה ואחריו ללכת.

לכו בעקבות מה שעושה לכם WOW

ועוד משהו,

לכל אחד יש את המקום הזה שלא נעים לו לומר את האמת. אם לא על נעליים אז על משהו אחר.

בתור אחת שלא היה נעים לה בהרבה מאוד סיטואציות למדתי שהאמת היא תמיד הכי טובה!

אל תתביישו לומר את דעתכם גם אם היא שונה ומנוגדת לדעתו של זה שממולכם

כמובן תמיד רצוי לדבר בצורה יפה ונעימה ובטון נעים ולא מאיים או מעליב או שמבטל את הצד השני

אני אימצתי את השקפת העולם שאומרת שאין השקפת עולם אחת!

יש המון!

השקפת עולם הזו מאפשרת לי לקבל בשלווה את העובדה

שלכל אחד ואחת דיעה ואמונה משלו,

על טעם וריח אין להתווכח,

האחד לא בא על חשבון השני,

האחד לא נמצא בהשוואה מול השני,

אין נכון ושגוי,

אין טוב ורע,

יש מקדם ומעכב,

מותר להסכים שלא להסכים,

אפשר ונחמד להעריך ולהוקיר את זה שממולנו, את דבריו ומחשבותיו אפילו אם זה מנוגד לדעתנו

אותי באופן אישי זה מרתק ומסקרן להבין איך אחרים חושבים. להקשיב, ללמוד, לשתף.

זה עושה נעים לכולם ושומר על כבודם של כולם ומאפשר שיח, דיון ולימוד.

עוד סיבה לומר תמיד את האמת -

האמת משחררת!

זה מאפשר להשאר נינוחים תמיד, כי לא צריך לזכור כלום.

האמת לא משתנה עם הסיפור או עם הזמן.

מי שמשקר זקוק לזכרון ממש מפותח! בעיני זו מעמסה כבדה לזכור שקרים (כולל שקרים לבנים), להסתיר ולסנכרן בין דברים ואנשים, לא? 

זה כמו לחיות חיים כפולים. 

זה מתיש.

לעומת זאת, לאנשים חופשיים אין מה להסתיר.

מאז ששמעתי את המשפט המשחרר הזה אני לגמרי בוחרת באמת ובחופש.

ועוד סיבה אחרונה לומר תמיד את האמת, רוב הסיכויים שזה שממולכם מאוד יעריך את הכנות שלכם

וגם אתכם.

ואתם גם תרגישו ממש טוב עם עצמכם.

כי אתם תהיו פשוט אתם. 

עם האמת הייחודית שלכם -

אמיתיים וחופשיים : )

ממש כמו הערפד החופשי הזה פה למטה בתמונה ;)

הוא עושה לי WOW מטורף!!!